ביקורת תרבות

  • הדפסה

מהי הביקורת שמבקרת את בקורת התרבות שמבקרת את.....?

 

- אחר מי אתה עוקב? שאלו חזרזיר ונתקרב אליו.
- שאלה זו שואל אף אני את עצמי. אף אני שואל: אחר מי?
- ומה אתה עונה?
- כל זמן שלא השגתי אותו, אינני יודע – אמר ויני פו. –
  הבט! – והוא הצביע על הקרקע.- מה אתה רואה כאן?
- עקבות – אמר חזרזיר. – עקבות-רגליים – יבב מרב התרגשות.
- אוי פו! אולי זה ת-ת-תועל
- אולי - אמר פו – אולי כן ואולי לא. לעולם אינך יודע טיבם של עקבות.

 

ה"חשיבה הביקורתית", במובן שהיה למונח זה בנאורות, מתארת לאדם את מצבו מנקודת מבט רציונלית עליונה וחיצונית. בניגוד לכך, המאמר של סילבר מציג את הסוציולוגיה הפרגמטית כביקורת המהווה סוג רפלקציה האמורה להשתכן בחווייתו של הסובייקט על מנת לחלץ ממנה את מאפייניה התקפים, אלה המורים על נקודה החורגת ממצבו הנוכחי של הסוכן החברתי. ביקורת זו שואלת מה משמעות העובדה שאנו חושבים כך ולא אחרת ברגע זה? כיצד אנחנו מבינים עצמנו וכיצד מצדיקים את מעשינו ומבקרים את זולתנו? מהן ההנמקות המעשיות והתיאורים הרפלקסיביים המשמשים אנשים בחיי היומיום והופכים את החיים החברתיים להישג פרקטי מתמשך? זוהי חקירה שיטתית על טווח הטיעונים ועקרונות ההערכה – "משטרי ההצדקה" - הנמצאים בארגז הכלים התרבותי. אלו משמשים את היחידים להגדרת הפעולה הראויה ביותר, ולהקניית לגיטימציה למחוזות משמעות שונים המבססים תוקפן של הנמקות של אנשים כמציאות "אובייקטיבית".


החשיפה המתמדת של הכתמים העיוורים של שדה הראיה ושל האילמות המבנית מהווה בקרה על התנאים שבהם הידע מיוצר, התודעה מעוצבת, השאלות מתנסחות והמחשבה מתנהלת. המאמץ לחשוף אותם הוא "עבודת הנמלים של הרוח" בלשונו של פוקו. היא מחייבת לא רק להצביע על התנאים המגבילים ידיעה, הבנה, שדה ראייה ושיח, אלא גם לבקר את מוגבלותה שלה. האסטרטגיות הפרשניות, המאפשרות תיחום של מה שאפשר לראות ולהבין, ושל מה ניתן להכללה ומה ראוי להדרה משתנות כל העת. מגמות של תהליכי הביקורת משתנות ומתעצבות בהשפעת מאפיינים תרבותיים ופוליטיים בחברה בכללה.


אך האם הניתוח האינסופי של הגבולות החברתיים הקיימים והחתירה לחצות אותם, האם ההדמיה המתמדת של אפשרויות קיום אחרות כאפשרויות קיום הממשי שלנו, אינה חוזרת לאמונה הבסיסית של הנאורות בטבעו התבוני הסובייקטיבי של האדם? האם אין זו ההתפתלות האינסופית סביב הדילמה שנעה בין אובייקטיביזם מכניסטי, המצמצם את הסוכנים לנושאי מבנים בלבד (subject), לבין האשליה האינטלקטואליסטית של חרותו המוחלטת של הסובייקט?.