פרטי קליניקה

 איכילוב 13, פתח-תקוה

 דרך הים 11, גני תקוה

1 7 6 4 0 3 7 - 0 5 0

ציפי בן עמי
פסיכולוגית מומחית מס' רשום: 3292

facebookimage

יישומים קליניים

יישומים קליניים

 

אתם כאן:

הטיפול כלידה: מאת ציפי בן-עמי

אינדקס מאמר

(פורסם באתר פסיכולוגיה עברית)

המאמר מציג טיפול בילדה המתואר כחוויית "לידה" הדדית של המטפלת והמטופלת, בהתאמה לשלושה סוגי הדרכה שקיבלה המטפלת: הראשון בגישת לאקאן, השני בגישת ויניקוט, והשלישי בגישת ביון. המאמר מתאר את שלבי התהוות ה"אני" של המטופלת בתוך קשר טיפולי ממצב של "עובר דיפוזי" לתקשורת סימבולית, ובד בבד את תהליכי הצמיחה והתגבשות העצמי המקצועי של המטפלת

 

פרטי המקרה המתואר הוסוו לשם שמירה על פרטיות המטופלת ומשפחתה.

המאמר מציג תהליך טיפולי בילדה עם "יסודות אוטיסטיים": "כיס של תפקוד שבו ההכרה במציאות חסומה" (טסטין, 1994/1981). תהליך טיפולי זה נמשך שלוש שנים וחצי ומתואר כחוויית "לידה" הדדית: הגדילה, ההתהוות והיווצרות העצמי של המטופלת, ובד בבד תהליך גיבוש העצמי המקצועי של המטפלת. הטיפול כלל שלושה שלבים, שכל אחד מהם נעשה תחת הדרכה בעמדה תיאורטית אחרת. המאמר מבקש להציג את התועלת הנובעת מהתגבשות העמדה הטיפולית של המטפלת תוך כדי תהליך ההדרכה, ואת הקשר של תהליך זה להתפתחות המטופלת.

רקע משפחתי והתפתחותי

רותי היא בת למשפחה המונה שלוש נפשות, זוג הורים וילדה. היא החלה את הטיפול כשהייתה בת שבע, ושלוש שנים לאחר מכן, כשהייתה עדיין בטיפול, הוריה התגרשו. ההורים פנו לטיפול בעקבות לחץ מבית הספר, בשל קשיים ברכישת הקריאה ואי-יצירת קשרים עם מבוגרים ועם ילדים. על פי דיווחי ההורים, רותי נולדה בלידת עכוז ארוכה לאחר היריון קשה. האם הייתה בשמירת היריון מהחודש השישי, ובמהלך הלידה היה חשש למצוקה עוברית. בדיווח ההורים על התפתחותה של רותי, בלטו חוסר התייחסות לצרכיה הרגשיים והבנה לקויה של הנורמות המצופות בשלבי ההתפתחות והמשמעויות הרגשיות שנגזרות מכך. לדוגמה, הם לא התייחסו לרגישות הסנסורית שלה או לעיכוב בתפקודה המילולי, וסברו כי התנהגותה היא הגורם לכעסים ולבעיות בבית בלי לראות את חלקם בכך.

היא תוארה כתינוקת רגועה, חייכנית ונוחה. נגמלה מבקבוק, ממוצץ ומחיתול ללא מחאה וללא קושי. ההורים סיפרו שלא היה לה חפץ מעבר ושהיא לא שיחקה עם צעצועים. בגיל שנה וחודשיים החלו התפרצויות זעם קשות שהתבטאו ב"צרחות אימים" ובהטחת הראש ברצפה ובקיר. ההורים היו חסרי אונים מול ההתקפים הללו ולא ידעו כיצד להתמודד עמם. הם לא קיבלו ייעוץ מקצועי, אך הייתה להם תחושה שמשהו לא בסדר עם הילדה. השתלבותה בגן הייתה קשה. היא הרבתה לבכות בשעת הפרֵדה מההורים, ובמשך כל שנות הגן היא לא יצרה קשר מילולי עם הגננת. בגן טרום חובה היא החלה להירתע מנעליים ומבגדים צמודים לגוף, והתפתחו עימותים רבים בנושא ההלבשה. היא סירבה ללבוש תחתונים, נעלה רק סנדלים (גם בחורף), הסכימה ללבוש רק שני זוגות מכנסיים ביום ובלילה ולא הייתה מוכנה להחליפם, ולא הסכימה להתרחץ. התנהגותה בבית הייתה כרוכה בטקסים אובססיביים: התלבשות רק כשההורים מחכים בחדרם, נעילת סנדלים בדרך מיוחדת, ויציאה מהבית רק בתנאים מסוימים. בגיל שש החלה לסבול מפצעים בעור שלדעת הרופא נבעו מגורם רגשי. בכיתה א' יצרה רותי קשר מילולי מוגבל עם המחנכת ועם ארבעה בנים שאליהם הייתה צמודה בשיעורים ובהפסקות. היא לא קיימה כל קשר עם מורות אחרות ועם בנות כיתתה. המורה תיארה אותה כילדה שקשה להגיע אליה, שעושה מה שאומרים לה אך אינה מבטאת כל שמחה או עליזות, ושרוב הזמן פניה חתומות. בהפסקות שיחקה עם הבנים, השתוללה וצעקה. המחנכת הפנתה את רותי לשירות הפסיכולוגי, היא אובחנה והופנתה לטיפול. בפגישה הראשונה עם ההורים, הם תיארו אותה כילדה נעימה, למעט בזמנים של התפרצויות זעם. הם סיפרו שכאשר דברים לא נעשים כפי שהיא רוצה, היא מתעצבנת ומתחילה לצעוק, לקלל, לשרוט, לנשוך ולבעוט בהם. לדבריהם, היא מרבה להתרפק על האם ולנשק אותה, אך מתחמקת ממגע עם האב ולעתים אף מבטאת תחושת גועל מנוכחותו. הם ביטאו חוסר אונים בהתמודדות עמה, ונעו בין נטייה להקל, להרגיע ולהיכנע לדרישותיה, לבין ניסיון לכפות ולדרוש ממנה אופני התמודדות שאינה מסוגלת להם, תוך כדי התייחסות משפילה ודוחה כלפיה. בניסיון להתמודד עם קשייה של רותי, ההורים השתמשו בהכחשה ובהשלכה וניקזו את כל המתחים והבעיות המשפחתיות אליה. התרשמתי כי הם מתאפיינים ביכולת ספיגה פסיבית של כל הקשיים, המתחים והמכשולים במשפחה, בלי שהם נותנים את הדעת על האירועים ובלי שהם חושבים עליהם. התייחסותם לקשייה של רותי הייתה פטאלית, והם לא האמינו שהיא תוכל להשתנות. פירשתי את התנהגותה של רותי כ"צועקת" את הקשיים במשפחה, שלא דוברו והוכחשו על ידי ההורים.

הבחנתי כי גישתם ההורית אינה מביאה בחשבון משמעויות רגשיות, אלא מתמקדת בהיבטים חומריים ותפקודיים כגון הקשיים בתחום הלימודי. התייחסות האם לרותי נעה בין שני קצוות: כשרותי מתנהגת כמו "ילדה טובה" ועונה על ציפיותיה של האם, רואה בה האם מעין הרחבה של עצמה המעידה על הצלחתה כאם ועל ערכה הגבוה. לעומת זאת כשהיא מתנהגת כמו "ילדה רעה", מתעוררת באם חרדה והיא דוחה את רותי. בתגובותיה נעה האם בין חוסר אונים, פסיביות וניתוק רגשי לבין תחושת כוח לא מותאם, שתלטנות ותוקפנות. היא מרבה לחוש נחותה ופגועה, וכל ביקורת מערערת את הערכתה העצמית. התפקוד ההורי של האב התבטא בעיקר בהימנעות ובחוסר נוכחות. מעורבותו הייתה מועטה וכללה היענות לבקשותיה של האם או ביקורת סמויה כלפיה. האב גילה במהלך ההדרכה ההורית רגישות בקשר בין-אישי והצליח להבין את פגיעותה של רותי מהאופן שבו הוא מתייחס אליה, אך ביטא גם חשדנות רבה שגרמה להסתרה ולזהירות יתר במתן אינפורמציה על עברו לאחרים. כך, למשל, רק לאחר כמה מפגשים טיפוליים הוא חשף את דבר מותו של אביו בגיל שמונה ואת תחושותיו בהקשר זה.

בני נוער ומבוגרים

המתבגר צריך לעבור בתקופת ההתבגרות תהליכים פיזיים, חברתיים ופסיכולוגיים מקבילים, כדי לעמוד במשימות השלב ההתפתחותי...

הדרכה להורים

תהליך טיפול פסיכולוגי בילדים כרוך בהירתמות ההורים, שצריכים ללמוד כיצד להבין את קשיי הילד ולהתמקד מעבר לביטויים החיצוניים של הקשיים...

ילדים ופעוטות

הילדים לא תמיד מספרים באופן מילולי מה הם מרגישים או חושבים. הערוץ העיקרי לתקשורת עם הילד ולהבעת עולמו הרגשי הוא דרך משחק...